האם בינה מלאכותית יכולה לפתח תודעה?

(פורסם בתאריך 17.4.2023)

 

מאמר זה הינו המשכו של מאמר קודם העוסק בבינה מלאכותית.

במאמר הקודם, הגדרתי את המושג בינה מלאכותית באופן הבא: "בינה מלאכותית היא פעילות אלקטרונית, המדמה את אופן החשיבה של מוח האדם רק בדרך מהירה ויעילה יותר."

באותו מאמר טענתי כי בהתייחס להגדרה לעיל, הבינה המלאכותית כיום מכסה רק 50% מאופן החשיבה של האדם. אם עדיין לא קראת את המאמר הקודם, אני ממליץ לעשות הפסקה ולקרוא אותו לפני המשך קריאת המאמר הנוכחי.

במאמר זה אני רוצה לסקור את נושא הבינה המלאכותית והתודעה, או המודעות העצמית. למעשה, אני רוצה לשאול את השאלה הבאה: "האם וכיצד יכולה בינה מלאכותית לפתח תודעה?"

 

אך לפני שנעשה את מיטב המאמצים כדי לענות על הסוגייה, נרצה לענות על השאלה הבאה: מה זאת בכלל תודעה?

ככל הידוע לי, אין למדע הגדרה מדויקת למושג תודעה. אם נניח את התפיסה הדתית או הפילוסופית בצד, הגישה המדעית נעה בין משהו ערטילאי לחלוטין, ועד לטענה כי אין דבר כזה תודעה, כלל.

אני רוצה להציע פירוש משלי לתודעה. אין לי דרך להוכיח את טענתי, והיא גם נשענת על תפיסה סובייקטיבית, אבל היא מציעה תשובה הולמת לדעתי, למושג זה.

 

בנקודה זו אני רוצה לעצור, ולעבור לנושא אחר לגמרי: המושג המכונה "חץ הזמן".

"חץ הזמן" הוא ביטוי על גבול הפילוסופיה, שמתאר את הזמן כ"משהו" הנע מהעבר לעתיד. ה"זרימה" של העולם, או של פעולותינו בעולם, מהעבר אל העתיד, נתפסת אצל כולנו בצורה אינטואיטיבית למדי. אבל כפי שמיטיב לתאר זאת הפיזיקאי האיטלקי קרלו רובלי אין לתחושה הסובייקטיבית הזאת שום זכר בפיזיקה.

בכל משוואות הפיזיקה שעוסקות בזמן – בין אם אלו המשוואות המוכרות של ניוטון, או אפילו משוואות תורת היחסות של איינשטיין – אין שום הגדרה של "חץ הזמן". אפילו להיפך, אין שום מניעה מהפיכת המשוואה ושימוש בזמן מהסוף להתחלה. בקיצור, אין שום קשר בין הפיזיקה לבין התחושה הסובייקטיבית שלנו שהזמן נע מהעבר לעתיד. או בניסוח אחר: הזמן שנע מסיבה לתוצאה. אז מאיפה מגיעה התחושה הסובייקטיבית הזאת?

הפיזיקה דווקא כן מתארת משהו כמו "חץ הזמן". הוא נקרא אנטרופיה – מדד לאי הסדר בעולם. אבל הוא רחוק מאד ממשהו אינטואיטיבי, עד כי קשה להאמין שהאנטרופיה גורמת לתחושה סובייקטיבית כלשהי. הנה דוגמא: מבחינת רוב האנשים, חום הוא אנרגיה זמינה. זה מאד אינטואיטיבי, ומאד שגוי פיסיקלית: חום הוא בית הקברות של אנרגיה. אינטואיטיבית, כשאנחנו חושבים על אנרגיה, אנחנו חושבים על עבודה, או על פוטנציאל לעבודה. חום הוא ההפך המוחלט מכך. אנרגיה שהופכת לחום, לא תהפוך עוד לעבודה.

(כרגע הקוראים מתחלקים לשניים. אלו שיש להם היכרות עם האנטרופיה מהנהנים בהסכמה למקרא דבריי. ואלו שאין להם, בטוחים במאת האחוזים שכתבתי שטויות. אז למי שאינו מתמצא באנטרופיה – אני יודע שזה סותר את האינטואיציה. זאת הסיבה שהבאתי לכאן את הדוגמא הזאת. אני יכול להוכיח את דברי אבל זה יהיה ארוך מתיש ויסיט אותנו מהנושא העיקרי. אז תקבלו בבקשה – כרגע לפחות - את דברי כלשונם).

סיכום ביניים:
מצד אחד, יש לנו, בני האדם, תחושה סובייקטיבית ברורה מאד של "חץ הזמן" כאשר דווקא במקום שבו אנחנו מתארים את הזמן פיסיקלית – משוואות ניוטון – אין לפיזיקה יכולת להסביר את התחושה שלנו. כי משוואות ניוטון יכולות להפוך את הזמן ללא כל בעיה.

ומצד שני, המקום בו הפיזיקה כן מתארת חץ זמן – אנטרופיה – נוגד את האינטואיציה ואת התחושה הסובייקטיבית שלנו.

פרדוקס.

 

אז מאיפה יש לנו את התחושה הסובייקטיבית של "חץ הזמן"? של "הזמן נע מהעבר לעתיד"? של "הזמן נע מסיבה לתוצאה"?

האמת היא, שאין למדע הסבר לכך.

בדיוק כמו שאין למדע הסבר מניח את הדעת לשאלה: מה זאת תודעה.

 

ועכשיו אתם מתחילים להבין לאן אני חותר.

אין לי דרך להוכיח זאת, אבל אני טוען שהתחושה הסובייקטיבית שלנו, של "חץ הזמן" היא התודעה. כמו שהתודעה שלנו, היא התחושה הסובייקטיבית שיש לנו לגבי הזמן.

אז נכון, אין לי דרך להוכיח את הטענה שלי.
שזה די מובן מאליו, כי הרי המדע לא הצליח להגדיר אף אחת משתי התופעות שאני טוען כשקולות. ואם המדע לא הצליח להגדיר את שני המושגים האלו, אז ברור שגם לי אין את היכולת לעשות כך, ובוודאי שאין לי את היכולת להוכיח שקילות ביניהן.

עם זאת, ניתן במאמץ לא גדול, למצוא קווים מאפיינים דומים לשתי התופעות. להלן נקודה אחת כדוגמא: המודעות עצמית קשורה להבחנה שלנו בין עבר, הווה ועתיד. יכולת החשיבה האנושית, יכולת תכנון החיים שלנו, כולל הידיעה שהם יסתיימו במוות בעתיד. כולם קשורים לתפיסה שלנו, שהזמן מנהל אותנו.

יש לי שלל דוגמאות נוספות, אבל אני מעדיף להשאיר את החיפוש אחרי הדוגמאות לכם, הקוראים. הדרך למצוא את הדוגמאות היא לחקות את הדרך בה הגעתי אני למסקנה ששתי הדוגמאות שקולות: לנסות להוכיח שהטענה שהעליתי שגויה. ככל שתנסו להוכיח שהטענה שגויה, כך תמצאו את עצמכם דווקא תומכים בה. אני מזמין אתכם לנסות.

ועד שתעשו כך, בואו נגיע לשורה תחתונה, ונגדיר את התודעה במשפט הבא:
"תודעה היא היכולת להבחין סובייקטיבית בחץ הזמן".

 

עתה, כשיש בידנו הגדרה פרקטית של תודעה, נחזור לשאלה האם וכיצד יכולה בינה מלאכותית לפתח תודעה?

התשובה המתבקשת היא: כאשר התוכנה תצליח להבחין סובייקטיבית בחץ הזמן. אבל כדי שזה יקרה, ראשית, אנחנו צריכים להבחין בתהליכים חד כיווניים בתוכנה. במילים אחרות, אנחנו צריכים למצוא או "לייצר" תהליכים בלתי הפיכים בתוכנה, כך שניתן להסיק מהם את הכיוון: קודם – אחר-כך, או סיבה – תוצאה.

לכאורה, נראה שמדובר בתהליך פשוט. אם ניקח לדוגמא את הפעולה: "מחיקת קובץ לצמיתות", הרי שלכאורה יצרנו מצב בלתי הפיך. אז למה אני כותב: "לכאורה"?

כי זה לא באמת מצב בלתי הפיך מבחינת התוכנה. אם נצליח לשחזר איכשהו את הקובץ (גם אם נדרוס את המקום בו הוא היה שמור), הרי שנצליח להחזיר את התוכנה למצב הקודם בדיוק של אחד לאחד. התוכנה – כל תוכנה – מבוססת על מה שנקרא: "מכונת טיורינג". והמכונה הווירטואלית הזו היא הפיכה. רק כדי שיהיה למה להשוות: להפוך בחזרה חביתה לביצה הנמצאת בבטן של התרנגולת, נחשבת כפעולה בלתי הפיכה. זה קצת יותר מורכב משחזור קובץ שנמחק.

גם אם ניקח את האלגוריתם הידוע RSA, שנחשב בלתי הפיך. עדיין לא מדובר באמת על פעולה בלתי הפיכה, אלא רק על פעולה שהכיוון ההפוך שלה לוקח הרבה מאד זמן עם אותה מערכת מחשוב. ואם מכניסים את המחשב הקוואנטי לתמונה, רק הופכים את הפעולות ליותר הפיכות.

העליתי רק שתי דוגמאות. אפשר להציג רבות נוספות, אבל נראה לי שהרעיון ברור. יכול להיות שיש פעולות בלתי הפיכות בתוכנה. אני לא מכיר כאלו.

ויותר מכך, זיהוי פעולות בלתי הפיכות בתוכנה זה רק החלק הראשון. החלק השני והמאתגר יותר, דורש שהתוכנה עצמה תבחין ותתייחס לפעולה הבלתי הפיכה.

שורה תחתונה: כשתהיה לנו תוכנה שיש בה פעולות בלתי הפיכות, וכאשר התוכנה עצמה תצליח להבחין בפעולות האלו ולהתייחס אליהן, או אז תהיה לנו תוכנה המסוגלת להבחין סובייקטיבית בחץ הזמן. ותוכנה כזאת לטענתי, תצליח גם לפתח תודעה.

אני מניח שזה יקרה מתישהו בעתיד. אבל אם יורשה לי להעריך, אני חושב שזה ייקח קצת זמן. כלומר, למרות ההתקדמות הרבה בעולם הבינה המלאכותית, אני לא רואה את זה קורה בעתיד הקרוב.

ישנה אסכולה שדוגלת בכך שבינה מלאכותית לעולם לא תהיה כמו בני אדם עד שהיא לא תתחבר לעולם הפיזי. ולא רק על ידי סנסורים שקולטים חלקים מהעולם הפיזי, אלא חיבור למשהו גשמי, שבו הבינה המלאכותית משפיעה על העולם הפיזי ("דוחפת" משהו), וקולטת בסנסורים שלה, את העולם הפיזי מגיב להשפעה שלה ("דוחף" בחזרה).

במקרה כזה, יש סיכוי שהפעולה הבלתי הפיכה תהיה בעולם האמיתי, כך שההשפעה של התוכנה על העולם, וההשפעה החוזרת של העולם על התוכנה, יצרו ביחד פעולה בלתי הפיכה. או, במילים אחרות, אנטרופיה יכולה להיות קיימת רק בעולם האמיתי ולא בעולם התוכנה, כך שהתוכנה חייבת לקשור עצמה לעולם האמיתי כדי "לחוות" אנטרופיה – פעולה הדרושה כדי לפתח תודעה.

 

לסיכום, אני טוען שתודעה היא היכולת להבחין סובייקטיבית בחץ הזמן, ושהתוכנה כיום רחוקה מאד מהיכולת הזאת. כלומר, ייקח עוד זמן רב עד שבינה מלאכותית תצליח לפתח תודעה.
מצד שני, התחושה הסובייקטיבית המבחינה בחץ הזמן היא אינטואיטיבית... כלומר קשורה בעיקר למערכת 1 שהיא דווקא מפותחת בעולם הבינה המלאכותית (כפי שתיארתי במאמר הקודם). אבל כנראה שבכל זאת דרושה כאן אינטראקציה מלאה בין שתי המערכות.

ומילה אחרונה: אני מודע לכך שכתבתי טענות רבות, ללא הוכחות.

האמת היא שדווקא אי היכולת שלי להוכיח היוותה את המוטיבציה לפרסום. אני עובד על חלק מהדברים שכתבתי. בחלק מהנושאים אני מתקדם יותר, ובחלק פחות. הסיבה העיקרית לפרסום המאמר היא ההבנה שלי, שאין ביכולתי להקיף את כל הנושאים, ולכן אני פותח אותם לקהל הרחב, ומזמין אתכם הקוראים, לחקור ולפתח את הנושאים.

אני מניח שאת חלק מהדברים ניתן יהיה להוכיח, וחלק מהם אף לסתור. ולהערכתי רוב הנושאים יתגלו "בכיוון", ויצטרכו מחקר נוסף ודיוק.
ויש דבר אחד שבו אני בטוח: העיסוק הנוסף בשתי הסוגיות יתרום לאנושות.

​

​

​