נוער הגבעות הוא העמלק שלנו

(פרסם לראשונה כסטאטוס בפייסבוק ב-26/12/2015, אחרי חתונת השנאה של שורפי התינוק בדומא)

 

עד עכשיו הצלחתי לרמות את עצמי. יותר אני לא מצליח. 

​

אני חוזר ואומר לעצמי שלא יכול להיות שמי שהצית את בית משפחת דוואבשה התכוון לשרוף תינוק. זה בטח קרה להם בטעות. לא יכול להיות שזה נעשה בכוונה. הם מאמינים באלוהים! ואלוהים בחיים לא היה מרשה להם לשרוף תינוק!

זה לא שהם טלית שכולה תכלת, אני אומר לעצמי. הם התכוונו לשרוף את הבית. ואולי גם לפצוע את יושביו. אבל הם לא התכוונו להרוג. בטח שלא תינוק. זה פשוט לא יכול להיות. הם פושעים נתעבים. אבל לא רוצחים. ובטח שלא רוצחי תינוקות. ככה אני אומר לעצמי.

​

אבל אז הגיעה חתונת השנאה, וכולם הזדעזעו ממנה. מהשנאה. אותי השנאה לא הרשימה. אני כנראה כבר רגיל אליה. הפסקתי לרמות את עצמי לגביה כבר מזמן. אבל אני הזדעזעתי. ועוד איך הזדעזעתי. לא מהשנאה. מהכוונה. דבר אחד רואים בחתונה בבירור. הכוונה. הם באמת התכוונו. אלוהים ישמור.

​

אני חילוני. חילוני לגמרי. ומאמין באלוהים. לא באיזה אלוהים תל-אביבי ששותה קפה בשדרות רוטשילד. באלוהים שלנו. אלוהי עם ישראל. אני לא יודע מה אתם חושבים ובמה אתם מאמינים, אבל אלוהים שלי לא מרשה לשרוף תינוקות. פשוט לא. ובטח שלא לשרוף אותם מטעמו. או לשרוף תינוקות כדי לקדם את אחת מהתוכניות שלו. יש אולי בעולם אלוהימים שכן מרשים, אבל לא שלי. לא אלוהים שלנו!

​

אני מתנצל אם הדברים שלי נשמעים חריפים מדי, אבל אני לא רואה דרך אחרת: 

אם מישהו שורף תינוקות בשם ה’ אז קודם כל הוא נושא את שם ה’ לשוא. ובנוסף הוא גם עושה את הרע בעיניי ה’.

​

מצטער, אין לי דרך יותר עדינה לבטא את זה.

ואם מישהו עושה את הרע בעיניי ה’ אז הוא בוודאי כופר. כל הצטדקות וניסיון להראות מצג שווא של אמונה לא תשנה את העובדה הבסיסית הזאת. וכאשר כופר מנסה על ידי שריפת תינוקות לקדם את הגאולה, אז הוא משיח שקר. וכל מה שהוא עושה זה לקדם אותנו לגהינום. גאולה? נו באמת.

​

יש כאלו המצטטים בשקט או בקול רם את “זכור את אשר עשה לך עמלק”. כוונתם היא למצוותו של ה’ למחות כל זכר לעמלק. כן, אין דרך נעימה לומר זאת: אוי לו לעם שמצדיק שריפת תינוקות בפסוק זה. והדבר החשוב יותר: דורות רבים של רבנים וחכמים בעם היהודי נדרשו לכך ומסקנתם זהה כמעט לחלוטין, בוודאי בימינו אנו: עמלק “האמיתי” כבר נמחה, הכוונה ב”עמלק” היא ליצר הרע שבקרבנו. לעמלק הנמצא בכל אחד מאיתנו ופונה לדרך רעה למרות שיודע כי היא כזו.

​

רוצים דוגמא? בבקשה: לשרוף תינוק תוך קריאת שמו של ה’ לשוא.

​

צריך לקרוא לילד בשמו: מי מעם ישראל ששורף תינוקות הוא עמלק. העמלק שלנו. העמלק של עם ישראל. ואני חשבתי שכל אלו שמטרידים ושולחים ידים, ואלו שאונסים הם העמלק שלנו. כנראה שאני לא בכיוון. כי עד כמה שאני סולד מהם… לשרוף תינוק? בכוונה תחילה? יש משהו שיכול “להתחרות” בזה.

​

ואלוהים בטח יושב לו שם למעלה, מסתכל עלינו ושואל את עצמו בתמיהה: מה קורה פה? מי הם חושבים אני? איזה אל אצטקי? בעל כנעני? מה? הם לא פתחו את התורה אפילו פעם אחת? הם חושבים שהם יכולים לשאת את שמי לשוא? לעשות את הרע בעיניי ולצאת מזה איך שהוא.

​

ואצלנו העמלק מדבר על גאולה.

​

אין לי מושג מה אלוהים מתכוון לעשות, אבל ברור לי שאנחנו נחטוף, כי כמו שזה נראה כרגע, העמלק מנצח את עם ישראל. אז זה מתחיל בקטן, אינתיפאדת הסכינים, אבל אנחנו לא מבינים. ואחר-כך בטח יגיע דעא”ש. אנחנו בטח נחשוב שדעא”ש הם הבעיה, אבל עם עמלק כמו שיש לנו, אני לא בטוח שאלוהים לא רואה בדעא”ש דווקא את הפיתרון.

​

ואם זה לא יעזור, אז לאלוהים יש קבלן משנה בדיוק למקרים כאלו. והוא ייתן לו לטפל בנו. אם באלוהים יש מידה של רחמים. אצל ההוא אין.

​

איך כתב ביאליק: “נקמת דם ילד קטן…” אתם מכירים את ההמשך.

​

ואתם יודעים מה? אני בכלל לא בטוח שזה לא מגיע לנו