הפדרציה

(פורסם לראשונה בתאריך 19.02.2024, כאשר החטופים עוד לא חזרו, עדיין נלחמים בעזה, ועל סף מלחמה בלבנון)

​

במאמר קודם כתבתי שמכה כואבת כל כך, כמו שזאת שקיבלנו בשבעה באוקטובר היא הזדמנות לעשות שלום. במאמר הזה אני מסביר איך עושים זאת. איך אפשר לעשות שלום.

ונכון. עוד לא התאוששנו מהכאב של השבעה באוקטובר. המלחמה עדיין נמשכת והחטופים עוד לא חזרו. יש כאלו שיגידו, שאין זה הזמן לשרטט את הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני. ומעומק הכאב, קל להזדהות עם אמירה כזאת. ועדיין, אני חושב תקווה. ולמרות, או אולי דווקא בגלל שאנחנו בבור עמוק כל כך, כדאי כבר עכשיו לתאר איך החיים יכולים להיות אחרת. כדי שיהיה לנו לאן לשאוף. לאן לכוון.

ובכלל, משיחות שלי עם אנשים רבים, כולל "מתפכחים", מסתמן שרוב הישראלים היו רוצים שהפלסטינאים "יתאדו". אבל זה לא הולך לקרות. הפלסטינאים לא הולכים לשום מקום. וגם לא אנחנו. אז כדאי לחשוב איך אפשר לחיות יחד, ולו רק מהסיבה הטריוויאלית ביותר: אין לנו ברירה.

 

*   *   *

 

א.ב. יהושוע הגדיר את הציונות במילה אחת – גבולות. רוצה לומר: מי שבתוך הגבול איתנו – מקבל זכויות וחובות מלאות, ומי שמחוץ לגבול אינו חלק מהציונות. 

מאחר ואחרי מלחמת השבעה באוקטובר קמו קולות רבים המבשרים על "מותה של הציונות", ומאחר (וכפי שכתבתי במאמר הקודם), גילינו שהתיישבות אינה תורמת לביטחון המדינה אלא ממש פוגעת בו, נראה כי המושג ציונות, בין אם כמושג תפיסתי ובין כפעילות בשטח, מגיע לסוף חייו.

ולכן, במקום להילחם על הציונות, החלטתי לוותר ולקבל את הקביעה הזאת. ותוך כדי כך לתאר מבנה אחר אשר יחליף את הציונות, כאשר מבנה זה מסוגל למלא שתי מטרות: לאפשר לעם היהודי מולדת בטוחה מחד, ולהציע פתרון בר קיימה לסכסוך בין ישראל לפלסטין.

הפתרון דורש אמנם אמון, שכרגע לא קיים, אך במידה ושני הצדדים יאמצו אותו כמטרה רחוקה, אפשר יהיה לפתח את צעדי האמון הנדרשים, ולהגיע לאחר פרק זמן מוגדר, לרמת סף אמון שתאפשר את קיומו.

ומילה אחרונה לפני שהפתרון מתואר: ללא קשר לדעתכם הפוליטית, בין אם היא ימנית או שמאלנית, ניצית או יונית, מלחמתית או בעד פשרה, כאשר תתחילו לקרוא את הפתרון, אתם תהיו בטוחים במאת האחוזים שהוא לא יעבוד. אתם תחשבו מיד על מיליון סיבות "למה לא". יהיה לכם ברור שרעיון כזה ייכשל בוודאות. ובאופן אבסורדי, ככל שדעתכם נוטה יותר לשמאל, ככה תמצאו את עצמכם מתנגדים יותר לפתרון. זה טבעי. וזה יקרה לכם במהלך הקריאה.

אבל,

ככל שתוסיפו לקרוא, ובעיקר – אחרי שתסיימו, לאט-לאט תחלחל להכרה שלכם ההבנה, שיש כאן פתרון אמיתי לסכסוך הדמים בן היותר ממאה שנה. ימים יעברו. אתם תהפכו ברעיון שוב ושוב, תסבירו לעצמכם למה הוא לא יעבוד, ואז חלק אחר שלכם יענה לעצמכם ויסביר איך ניתן בקלות למצוא מענה לאותו הדבר שלדעתכם יפיל בוודאות את הרעיון. התהליך הזה יקרה אצלכם ללא קשר לדעתכם ולתפיסת עולמכם. כל שאתם צריכים זה סבלנות, וקצת פתיחות. להבין שבהתחלה תראו רק חסרונות, ושבהמשך אם תרצו, תוכלו למצוא פתרונות משלכם כדי לענות על חסרונות אלו.

אז בבקשה, לפתוח את הראש, להוריד את ההגנות, ולצלול אל התחליף של הציונות.

 

*   *   *

 

מוכנים לשמוע משהו אחר? שונה? שלא שמעתם בעבר? משהו שיעורר בכם התנגדות ותקווה גם יחד?

​

אם כן, אז בבקשה. הנה הרעיון: במקום ציונות, המגדירה גבולות, אני עומד לתאר פדרציה, המגדירה איחוד, ובכך דווקא שוברת את הגבולות.
הרעיון של פדרציה דומה לאיחוד האירופי, אבל עם כמה שינויים. חלקם מהותיים. אני אתאר את המבנה תחילה, את הדרך ליישומו, ואז קצת את היתרונות והחסרונות של הרעיון.

 

מבנה:

המתווה המתואר להלן משרטט את הפתרון בקווים כלליים. בכמה נקודות אני נכנס לפרטים. זאת על מנת שלא להשאיר את הרעיון כמשהו ערטילאי אלא להראות שגם ניתן ליישמו בפועל. אבל באופן כללי, אני מתאר רק את המסגרת. כלומר, לא כל הפרטים סגורים, ותידרש עוד הרבה עבודה על מנת לדייק את הפרטים ואת ההתניות שיאפשרו את הוצאת המתווה אל הפועל. עם זאת, התיאור להלן אינו מדלג על אף אחת מהנקודות הכואבות והשנויות ביותר במחלוקת, והוא נותן לכולן מענה. כך שלא מדובר במתווה כללי מדי שנראה טוב מרחוק, אבל לא מחזיק מים במבט קרוב. מדובר במתווה ישים!

כאמור, הרעיון הוא במקום שתי מדינות לשני עמים – פדרציה. מנגנון בינלאומי הדומה לאיחוד האירופי. אז כן, תהיה מדינת ישראל, ותהיה מדינת פלסטין הכוללת את יהודה שומרון ועזה, אבל שתי המדינות תהיינה חלק מפדרציה אחת.

 

אזרחות:

כל אזרח של הפדרציה יהיה חייב להיות אזרח של אחת ממדינות הלאום שמרכיבות את הפדרציה: או של ישראל, או של פלסטין. אבל לא של שתי המדינות (וגם לא של אף אחת מהן). האזרחים יוכלו להצביע בבחירות רק במדינת הלאום שלהן. מדינות הלאום, תוכלנה להעניק אזרחות לכל מי שתרצנה: חוק השבות הישראלי, וזכות השיבה הפלסטינאית. חשוב, מדינות הלאום לא יתנו לבעל אזרחות של מדינת הלאום האחת, את האפשרות לקבל אזרחות גם במדינת הלאום השנייה. במידה והאזרח יתעקש וימצא ראוי, ניתן יהיה – באישור מדינת הלאום החדשה – להחליף את אזרחות מדינת הלאום.

אזרחות של אחת ממדינות הלאום פירושה אוטומטית אזרחות של הפדרציה, גם אם האזרח אינו מתגורר באחת ממדינות הלאום עצמן.

האזרחים יוכלו להסתובב באופן חופשי בכל שטח הפדרציה. אם כי יהיו כפופים לחוקים ולכוחות הביטחון של ממשלות הלאום, בשטח הרלוונטי. למרות האפשרות לתנועה חופשית בכל רחבי הפדרציה, יתנהל רישום מדויק של מיקום כל אזרחי הפדרציה. זאת על מנת לוודא שאזורים מסוימים אינם סובלים מצפיפות יתר לעומת אזורים אחרים. אזרח הפדרציה שלא ישתף פעולה עם רישום המיקום, ייענש בסנקציות: כספיות תחילה, הגבלת תנועה בהמשך, ועד למאסר (ראו "מנגנון הפדרציה" בהמשך).

ילדים של אזרחי הפדרציה יקבלו אוטומטית את אזרחות מדינת הלאום של הוריהם, וגם אזרחות של הפדרציה. זאת ללא קשר למקום בו הם תושבים – באחת ממדינות הלאום, או מחוץ לפדרציה. ילדים להורים עם אזרחות מעורבת יקבלו את האזרחות של פלסטין, לא של ישראל.

 

שטח:

שטחי מדינות הלאום יהיו על בסיס קווי 67, עם תיקוני גבול מוסכמים.
חלק קטן מהשטח יהיה שטח השייך לפדרציה עצמה. כלומר, לא למדינות הלאום.

 

תושבות:

האזרחים יוכלו גם להתיישב בכל מקום בפדרציה, אבל לא להצביע לשלטון המקומי של המדינה בה הם מתגוררים, אם היא לא מדינת הלאום שלהם. מצד שני, השלטון המקומי לא יוכל לחוקק חוקי עזר שיפלו את התושבים שאינם בני אותו הלאום.

בנושא הזה יחוקקו חוקים ברורים על מנת לאפשר את הגמישות מחד, ולא לפגוע באורך החיים מאידך. לגבי ההתנחלויות הישראליות בשטחים הפלסטינאים, ראו בהמשך.

התושבות תהיה כאמור בכל הפדרציה, אבל תושבות כאמור אינה מזכה באזרחות, ולא באפשרות הצבעה ללאום ולשלטון המקומי.

אזרחי לאום, יוכלו להקים ישובים רק במדינת הלאום שלהם, לא במדינת לאום השכנה. וכמו כן להיבחר למועצה או לראשות ישוב רק במדינת הלאום שלהם.

יהיו מגבלות על כמות התושבים ממדינת הלאום השכנה בישוב במדינת לאום כלשהי. זאת על מנת לשמור על אופי הישוב.

 

בעלות על נדל"ן וקרקע:

ראשית, רק חלק קטן ממי שאינם אזרחי הפדרציה יהיו רשאים להיות בעלים של נדל"ן. יהיו לכך השלכות על מסחר בין לאומי, אך ניתן יהיה לקבל מהעולם כמה שנים לצורך הנעת הפדרציה, ואח"כ אפשר יהיה לפתוח יותר את הבעלות החוצה עם מגבלות.

לגבי "רכישה צולבת" – רכישה של אזרח פדרציה שאינו אזרח הלאום: כאן תהיה הקלה מסוימת במגבלות, אבל עדיין יהיו הגבלות. ראשית על ידי דרישת חובה של הצהרת הון, ושנית על ידי מגבלות מינוף – בעיקר של מינוף שאינו בנקאי.

ובכלל, תישקל חובת הצהרת הון לכל אזרחי הפדרציה. וכן מגבלות על מימון ומינוף כלליות. כולל שקיפות, ואישור מממן מראש (לדוגמא: בנקים ולא מוסדות חיצוניים, או אנשים פרטיים).

יהיו מגבלות חמורות של בעלות על נדל"ן של חברות. זאת מעבר לצרכים הרגילים של החברה.

הפרה תגרור ענישת פדרציה קשה, כולל איבוד אזרחות, ועד איבוד הזכות להיות בעלים של נדל"ן – דבר שיחייב מכירה של המבנה/שטח שנרכש.

​

עבודה וכלכלה:

האזרחים גם יוכלו לעבוד באופן חופשי בכל הפדרציה. זאת על פי חוקי העבודה של מדינות הלאום הרלוונטית.

יהיה מטבע משותף, והאפשרות להדפיס כסף תיקבע על פי התל"ג של מדינת הלאום. בדומה למנגנון האירופאי.

 

חינוך:

כל מדינת לאום תחנך על פי הבנתה, אבל יהיה איסור על הסתה, או חינוך לרעת הצד השני. כולל בספרי לימוד.

בחלק ממוסדות החינוך (על פי קביעה מוסכמת מראש) תהיה אפשרות לחנך במדינת לאום אחת, על פי המקובל במדינת לאום אחרת. שוב, תוך כיבוד שני הלאומים, שתי הדתות, ללא הסתה וללא הפליה.

 

ביטחון:

בעיקרון, לכל מדינת לאום יהיו כוחות ביטחון משלה.
יוטלו מגבלות התחמשות על מדינת פלסטין מחד. אך מדינת ישראל תחויב להגן על כל הפדרציה. כלומר גם על מדינת פלסטין מאידך. ובכלל, הפדרציה תכלול הסכם הגנה הדדי הדומה לנאטו.

נושאים של פירוז סביב הגבולות המשותפים, וריכוז כוחות בגבולות החיצוניים, יצטרך להיסגר במשא ומתן בין הצדדים, ולהיבנות לאורך זמן עם בניית האמון.

 

דת:

מבנה השלטון של מדינות הלאום יהיה דמוקרטיה עם הפרדת רשויות, כולל הפרדת מוחלטת של הדת מהמדינה. מבנה זה יהיה חובה על מנת להצטרף לפדרציה.

יהיה חופש פולחן דתי בכל רחבי הפדרציה, וכן חופש ביקור באתרי דת.

יהיה איסור מוחלט על הסתה דתית ו/או לאומנית בתפילות או בכל פעילות או סממן דתי אחרים.

הדת היא אתגר גדול מאד לפדרציה. עם זאת, ניתן להשתמש בה על מנת לתמוך בפדרציה. הרעיון הוא להשתמש במנגנונים פשרניים של הדת, כמו הכנסת אורחים של האסלם, ו"הגר בתוכך" של היהדות, על מנת לקרב. כל זאת תוך כדי הימנעות ועקיפה של האלמנטים הפונדמנטליסטיים.

 

מנגנון הפדרציה:

לכל מדינת לאום יהיו מדיניות פנים וחוץ נפרדות. אם כי כאלו שאינן סותרות את הפדרציה, ואינה בסתירה למהותה של מדינת הלאום השנייה, או באופן הפוגע בה.

מנגנון קבלת ההחלטות בכל הקשור לפדרציה יהיה על פי המודל השוויצרי: ההחלטות חייבות להתקבל בהסכמה של כל מדינות הלאום שבפדרציה. כלומר פה אחד. הדבר יהיה בתוקף גם אם יתווספו מדינות נוספות לפדרציה, כמו ירדן או לבנון.

לפדרציה יהיה מנגנון בקרה הכולל ענישה כבדה על פרטים – על אזרחים בודדים. ראשית, מדובר על מנגנון של הפדרציה ולא של מדינות הלאום. המנגנון יבקר הפרות של תקנוני הפדרציה בכל אחת ממדינות הלאום. ובמידה והבקרה תאתר הפרה, היא תטיל סנקציות על אותו אזרח הפדרציה, ללא קשר לאזרחות הלאום שלו, וללא קשר למקום התושבות שלו, או הימצאותו באותו הרגע. מערכות המשפט של מדינות הלאום יתמכו במנגנון הבקרה והענישה של הפדרציה, ויוודאו שבמידה והפרט הפר את תקנון הפדרציה, הוא ייענש על פי תקנון הפדרציה. פחות חשוב על ידי איזו מדינת לאום.
המנגנון הזה, והתמיכה בו על ידי שתי מדינות הלאום חיוני ליצירת אמון. הפדרציה לא תתאפשר בלעדיו.

אחד מהכלים החזקים ביותר שיהיו בידי הפדרציה לענישה הוא שלילת אזרחות פדרציה. במצב כזה, לאדם תישאר אזרחות הלאום, אבל הוא לא יהיה אזרח פדרציה, ולכן יוטלו עליו מגבלות קשות, גם בתוך מדינת הלאום שלו, ובוודאי שמחוצה לה – שם לא יהיה זכאי לדבר. תייר ותו לא. ובמיוחד לא יהיה זכאי לרכוש נדל"ן כלשהו, או לקבל בעלות על נדל"ן, או לממן אזרח פדרציה אחר לצורך רכישת נדל"ן.

​

מקרים מיוחדים

שני מקרים מיוחדים הם ההתנחלויות וירושלים.

לגבי התנחלויות, שהן ישובים יהודיים (עם אזרחי ישראל כתושבים) בשטחי יהודה ושומרון (בתוך קווי 67).

ראשית יתבצעו חילופי שטחים בהסכמה, לגבי ריכוזי אוכלוסייה של שני הצדדים.

שנית, ישובים מעל גודל מסוים, יישארו כישובים ישראליים, כך שישראלים יוכלו לבחור בהם לשלטון המקומי - לזמן קצוב של דור או שניים. ישובים מתחת לגודל מסוים יהפכו לישובים "רגילים" בפלסטין. הם לא יפונו, לא הישוב ולא אזרחי ישראל המתגוררים בו. אבל השלטון המקומי יהיה פלסטיני, ורק בעלי אזרחות של מדינת הלאום פלסטין המתגוררים בישוב, יוכלו לבחור לשלטון המקומי.
המתווה להתנחלויות כפי שכתבתי כאן הוא כללי. יהיה לגביו עוד משא ומתן ארוך, ולכן אני מניח שהוא ישתנה בעתיד.

 

לגבי ירושלים:

ירושלים המערבית תהיה בשטח מדינת ישראל, ירושלים המזרחית תהיה בשטח מדינת פלסטין. זאת לאחר הסכמה על הגבול. שטח העיר העתיקה כולה, וגם שטח נוסף בסמוך אליה יהיה אזור השייך לפדרציה ולא לאף אחת ממדינות הלאום. המשטר יהיה משטר מוסכם של הפדרציה. שם גם יהיה פרלמנט הפדרציה. וומכאן גם השם: פדרציית ירושלים.

 

הדרך אל לפתרון:

הדבר הראשון שצריך לעשות זה לבנות אמון. כרגע שני הצדדים בטוחים שהצד השני רוצה להרוג אותם. את זה חייבים לשנות. וכן, זה ייקח זמן. אפילו הרבה זמן. זה רק אומר שכדאי להתחיל כבר עכשיו.

הדבר השני שמחייב טיפול, זה נושא הדת. מדובר בנושא רגיש ונפיץ. בעיקר, מעצם העובדה שהדת בשני הלאומים שונה. חייבים לרתום אנשי דת מובילים בכל צד, כדי שיבנו את הגשר.

ומשהו מעודד לעתיד. ואם כאשר הרעיון של הפדרציה יצליח, יש סיכוי שמדינות נוספות תצטרפנה אל הפדרציה. לדוגמא ירדן. אולי אפילו לבנון.

אחד הדברים המוצלחים ברעיון הוא שברגע שישראל מצהירה על הכוונה שלה ליישם אותו, היא הופכת באחת לשוחרת שלום מבלי לשלם כל מחיר. מקסימום אחר כך אפשר יהיה לשנות, או להתאים אותו, כך שהמחיר לא יהיה גדול, ובכל זאת נגיע לשלום. מצד שני, הלחץ עובר לצד הפלסטיני. חובת ההוכחה והנכונות לשלום אמיתי עוברים אליהם.

 

יתרונות:

ראשית, והכי חשוב: הפתרון נותן מענה הולם לכל הבעיות בסכסוך!

בנוסף, ולמרות מה שנראה בימים אלו, מדובר בפתרון ישים. נכון, אולי ייקח קצת זמן להגיע אליו, אבל הוא אפשרי. וכפי שכבר הזכרתי, ברגע שישראל מכריזה שהיא תומכת בו, חובת ההוכחה עוברת לצד הפלסטיני. זאת מבלי שישראל נדרשת לשלם מחיר מידיי כלשהו. הדרך ליישום הפתרון צפויה להיות איטית ורצופת צעדים בוני אמון. ולכן, בהגדרת הפדרציה כמתווה לפתרון הסכסוך, אנחנו מקבלים מיד את יתרונותיו, ומשלמים את המחיר מאוחר יותר. וכאמור, בעיניי כל העולם, מרגע שישראל תציע את הפתרון הזה, היא תהפוך באחת ממדינה מצורעת למדינה שוחרת שלום.

ועכשיו לתכנים:

הדבר המדהים בפתרון הוא שהוא נותן מענה לזכות השיבה הפלסטיני, מבלי לפגוע ברוב היהודי בישראל! כל הפלסטינים יכולים לשוב לארץ ישראל. הם יהיו אזרחים של פלסטין, ואזרחים של הפדרציה, אבל לא של מדינת ישראל. ולכן, למרות שיש להם שוויון זכויות (וחובות) מלא, הם לא מאיימים על הרוב היהודי בישראל. לגבי תושבות בכל חלקי ישראל, זה יצטרך להיעשות בצורה מדודה, אבל זה אפשרי.

ובאותו הנימה אך הפוך: הפתרון גם נותן מענה לשאיפות המשיחיות של הימין הקיצוני בישראל, מבלי לפגוע בריבונות הפלסטינית. כל ארץ ישראל נמצאת בריבונות משותפת ישראלית פלסטינית. נגישה לכל היהודים, ולכל הישראלים.

ומהצד השני אפילו הקריאה של החמאס: From the river to the sea מקבלת מענה. כך שהפתרון עונה אפילו על מה שהחמאס רוצה!

ושוב, מהצד הראשון, הפדרציה מאפשרת מענה הולם לחרדים. יש מצב שאפילו יגייסו אותם לכוחות הפדרציה במקום לצה"ל.

יתרון נוסף של הפדרציה הוא הגנה מפני התקפה. גם לא קונבנציונאלית. אם ישראל ופלסטין שזורות זו בזו, כל מי שינסה לתקוף אחת מהן, למעשה תוקף גם את השנייה. אז נכון, יש גורמים בצד הערבי שלא יהססו לתקוף את פלסטין, אם זה פוגע בישראל, אבל הם בשוליים. ובכך, שני הצדדים מקבלים גם הגנה.

קיים אצל שני הצדדים, ובעיקר אצל הישראלים, החשש שהצד השני פתאום יקום וינסה להרוג אותם. וכאשר יש מנגנון של פדרציה, אז ההגנה של האזרח הפשוט מפני מפגע בודד, או התארגנות נקודתית של אחרים, עלולה להיפגע. זה נכון, ודורש אמון, שהוא תהליך ארוך.
אבל לחשש זה יש מענה מוחץ: אחרי שנים של פדרציה, כשחיים ממש יחד, בצורה שווה. העויינות תדעך. הפדרציה מעקרת את אלמנט הסכסוך הטריטוריאלי שהוא המרכיב העיקרי – למעשה כמעט יחידי - בסכסוך. והרעיון של הפדרציה הוא הפתרון היחידי שמצליח באמת לפתור את הסכסוך הטריטוריאלי. וכאשר מקור הסכסוך מעוקר, הצפי הוא שהעוינות תדעך. כי אין לה מקור אמיתי אחר.

 

חסרונות:

יש ברעיון שלושה חסרונות עיקריים:

החיסרון הראשון והכי משמעותי הוא האמון בין הצדדים. כרגע כאמור, כשרמת האמון כל כך נמוכה, כל מי שחושב על הרעיון, מגיע למסקנה שהוא לא יעבוד. מה שיפה בחסרון הזה הוא, שהוא גם הכי קל לתיקון. נכון, התיקון לוקח זמן. אבל הוא אפשרי. זה חלק מהתהליך שצריך לעשות.
בנוסף, ניתן לומר שבגלל שהפדרציה דורשת רמת אמון גבוהה כדי שהרעיון יעבוד, זה הופך אותה ל"שבירה". על חיסרון זה יש להתגבר בעזרת תנאים רבים ומגבלות שמעודדות שמירה על הפדרציה, ומקשות על השבירה שלה. חלק קטן מהם פורטו לעיל.

החיסרון השני הוא ההבדל בין הדתות.
כאן זה אכן אתגר, אבל בהחלט ניתן לגישור. כל שנדרש זה רצון טוב, ואנשים מרכזיים בעולם האסלם והיהדות שיתנו את ברכתם, ויעזרו לעסק לעבוד.

החיסרון השלישי, שלמרות שהוא לא משמעותי, הוא הבעייתי מכולם, הוא האגו. צריך לוותר על פנטזיה, ועל האגו. זה המכשול העיקרי. אם נצליח כאן, כל השאר ייפתר בקלות.

 

*   *   *

 

לסיכום,

הרעיון של הפדרציה מורכב למדי, ועם זאת מוצג כאן בקיצור משווע. מובן מאליו, כי הרעיון המוצג כאן הוא תיאור ראשוני בלבד. הרעיון יצטרך לעבור שינויים רבים והתאמות, כולל בנייה של מנגנוני הגנה והתאוששות לפני שאפשר יהיה להתקדם איתו בפועל.

יש סיכוי שלמקרא הרעיון תאמרו לעצמכם, שהרעיון יפה, אך תיאורטי. וכי אין סיכוי שהוא גם יצליח במציאות. על כך אשיב כי כל פעולה מוצלחת במציאות מתחילה כרעיון, אחר כך כתוכנית, ורק בשלב האחרון יישום של אותה התוכנית.

פתרון הפדרציה מאפשר לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני, תוך כדי שהוא מאפשר לכל אחד מהצדדים לשמור על כל הדברים החשובים לו. אין צורך לוותר על דבר. למעשה, יש רק דבר אחד שעליו שני הצדדים נדרשים לוותר: על ההתייחסות אל הצד השני כאל אויב.

ולכל מי שחושב שהרעיון באופן עקרוני ישים, אך "עכשיו זה לא הזמן" כי... (השלימו על פי השקפתכם), וכי האמון בין שני הצדדים בשפל חסר תקדים, וצריך לעבור לפחות דור כדי שאפשר יהיה לדבר, אענה את הדבר הבא:

יכול להיות שאתם צודקים. אבל אם לא נתחיל לקדם את הרעיון היום, הוא לעולם לא יגיע למימוש. וכפי הנראה, זה פתרון הפשרה היחידי שהוא גם ישים. ולכן כדאי להתחיל לקדם אותו.

 

אז להתראות ציונות. תודה על מאה שנים יפות. ושלום, וברוכה הבאה פדרציית ירושלים.