ראשי הממשלה המוצלחים בישראל

(פורסם בתאריך: 26.7.2013)

​

לקראת המשא ומתן עם הפלסטינאים, שעומד להתחיל (שוב…), רציתי לשאול: מי נחשבים ראשי הממשלה הבולטים והמוצלחים שהיו לנו?

​

משאל רחוב קצר ולאו דווקא מדויק סטטיסטית, מעלה תשובות בנאליות למדי.

​

מדובר בארבעה: ראש וראשון הוא בן-גוריון כמובן. מאז, היו מספר ראשי ממשלה מוצלחים יותר או פחות, אבל אף אחד לא נזכר כמוצלח במיוחד, אפילו לא רבין בקדנציה הראשונה. לכן, הבא בתור הוא בגין. אחריו, מתבלט רבין בכהונתו השנייה, ונכון לעכשיו, שרון נתפס כראש הממשלה המוצלח האחרון. יש כאלו שמעוניינים להוסיף את פרס בכהונתו ב-1985 אבל מאחר וכראש ממשלה הוא נתון במחלוקת – נשאיר אותו מחוץ לספירת המלאי.

​

אף אחד מהארבעה לא היה טלית שכולה תכלת, וגם לא כל מה שעשו היה מוצלח, אבל בסך-הכל, הארבעה האלו נתפסים בציבור כמוצלחים ביותר שהיו לנו.

​

עכשיו, הבה נשים את השאלה הזאת בצד ונשאל שאלה אחרת לגמרי: מתי מדינת ישראל החזירה שטחים שהתכוונה להחזיק בהם או לספח אותם בתמורה לשלום, להסכם או כתועלת אחרת?

​

הפעם הראשונה הייתה חצי האי סיני ב-56 אחרי מבצע קדש. הפעם השנייה הייתה גם היא חצי האי סיני תמורת השלום עם מצרים. הפעם השלישית הייתה ב-94: אזורים בבקעת הירדן ובעיקר בערבה בתמורת לשלום עם ירדן. הפעם הרביעית והאחרונה הייתה ההתנתקות מרצועת עזה. שימו לב כי אני לא כולל את לבנון בדיון, מאחר ומדינת ישראל אף פעם לא רצתה בשטח זה. החזקנו בשטח רק מטעמי ביטחון, ורצינו לצאת משם ברגע שרק נוכל. זאת בשונה מהגישה של המדינה ושל העם בנוגע לשטחים שנדונו בארבעת הדוגמאות הראשונות.

​

בנקודה זו נשאל: אלו ראשי ממשלה החזירו את השטחים הנזכרים לעיל?

​

ובכן, עיון קצר בתולדות עם ישראל מראה ש: בן-גוריון החזיר סיני בפעם הראשונה. בגין החזיר את סיני בפעם השנייה. רבין החזיר חלקים מהערבה ושרון החזיר את רצועת עזה.

​

כמו כן, על היציאה ממרבית שטח לבנון, אותה הסכמנו שאנחנו לא מכניסים לדיון, החליט פרס שגם אותו הסכמנו להשאיר מחוץ לדיון.

​

כלומר, כל ראש ממשלה שנתפס בעינינו כמוצלח, החזיר שטחים. והשאלה היא: האם החזרת השטחים הופכת את ראש הממשלה למוצלח, או שראש ממשלה מוצלח מגיע למסקנה שכדאי להחזיר שטחים?

​

כפי שכבר ציינתי, לכל אחד מראשי הממשלה הנזכרים לעיל הייתה קופת שרצים באמתחתו, לחלקם אף קופה מכובדת למדי. אבל לא זוכרים להם את זה, אלא רק את הדברים הטובים והמוצלחים שעשו. למה?

​

זה קשור למנהיגות. כל הארבעה, בתקופה הנדונה כראשי ממשלה, תפקדו כמנהיגים. הם לא היססו לקבל החלטות לא פופולאריות והמשיכו והחזיקו בהן על אף הקשיים והביקורת. כל זאת מתוך אמונה כי דרכם נכונה עבור המדינה. בכך, הובילו את עם ישראל למקום הנכון לו, לדעתם.

​

כחלק מכך, הם הבינו כי לכוח יש מגבלות, וכי כדי להגיע למצב הטוב ביותר עבור המדינה, לפעמים אין ברירה אלא להתפשר. גם אם אנחנו רוצים (וחושבים ש”מגיע לנו”) יותר.

​

שהרי שניים מראשי הממשלה – בגין ושרון – היו בצד הימני של המפה הפוליטית, וגם השניים האחרים – בן-גוריון ורבין – לא היו ידועים בדעותיהם היוניות.

​

 לסיכום: אף אחד לא אוהב להתפשר. בוודאי לא כשאנחנו הצד היותר חזק. אבל כמאמר המשפט: “בכביש אל תהיה צודק – היה חכם” ההיסטוריה שלנו מראה שכאשר ראש ממשלה מחליט על ויתורים כואבים כחלק מפשרה שמביאה שלום, הציבור איתו.

​

 לידיעת הקורא בנימין נתניהו שכבר ששחרר אלפי מחבלים תמורת חייל שבוי אחד, וראה שכאשר מתקבלת החלטה נחושה, כשרק טובת המדינה עומדת בה למבחן, הציבור רואה בחיוב את המחיר הכבד שהמדינה משלמת.