054-2443405 :טלפון

uyahalom@gmail.com :אימייל

© כל הזכויות שמורות לאורי יהלום 2018  תנאי שימוש באתר   מדיניות פרטיות

  • YouTube - אורי יהלום
  • אורי יהלום בפייסבוק

האם השלום עם הפלסטינאים הוא יעד ראוי?

(פורסם בתאריך 8.7.2012)

הכוונה בשאלת הכותרת הינה: האם השלום הוא יעד ששווה להתאמץ עבורו? “להתאמץ” פירושו לשלם מחיר. יכול להיות, שלמרות שאנחנו רוצים שלום (ואני מניח שרוב הישראלים רוצים שלום), אנחנו לא חושבים שבמצב כיום, הוא שווה את המחיר הנדרש עבורו.


אני מניח שהמחשבה החולפת עכשיו בראשם של רוב אם לא כל הקוראים, היא משהו כמו: בשביל שלום צריך צד שני. אנחנו יכולים להחליט שאנחנו רוצים שלום ומוכנים להתאמץ – או לשלם את מחירו, ובצד השני ישיבו את פנינו ריקם.
באופן עקרוני, הגישה הזאת הגיונית. למעשה, זה לא לגמרי מדויק ובדיוק בזה עוסק המאמר הזה.

כדי לענות על השאלה, נסקור שיטה מסוימת לקביעת יעדים. שיטה זו נהגתה לראשונה על ידי נפוליון היל בספרו “חשוב והתעשר” לפני קרוב למאה שנה. מאז עברה גלגולים שונים וכיום מועברת בצורה מאירת עיניים על ידי אלון אולמן וערן שטרן בסדנת “קוד המנצח”.


אולמן ושטרן מגדירים שלושה סוגים של יעדים:

  • יעד מטיפוס A: הינו יעד שכבר השגתי בעבר. כלומר, אני יודע בדיוק איך להשיג אותו, ומה המחיר שאצטרך לשלם בשביל כך. לדוגמא: מישהו שרץ מרתון בשנה שעברה ורוצה לרוץ מרתון גם השנה.

  • יעד מטיפוס B: הינו יעד שעוד לא השגתי, אך אני מעריך שאני יכול להשיגו, ויש לי מושג לא רע לגבי המחיר שאצטרך לשלם. לדוגמא: מי שרץ חצי מרתון השנה ורוצה לרוץ מרתון בשנה הבאה.

  • יעד מטיפוס C: הינו יעד שאני מאד רוצה, אך לדעתי הוא גדול עלי במספר מידות. בנוסף, ברור לי שאצטרך לשלם מחיר גדול כדי להשיגו, אך אין לי מושג מה המחיר. לדוגמא: מי שלא רץ כבר עשרים שנה – מאז שיעורי התעמלות בתיכון – ורוצה לרוץ מרתון בשנה הבאה.

 

יעדים מטיפוס A אנחנו מציבים לעצמנו באורך שוטף במהלך החיים. אין בהם אתגר משמעותי או כיוון התפתחות. עשינו זאת כבר.

יעדים מטיפוס B דורשים מחיר או מאמץ רב מחד, ותמורה נמוכה מאידך. למי שרץ חצי מרתון, לעבור ולרוץ מרתון מלא פירושו מאמץ לא מבוטל. מצד שני, ההישג המתקבל אינו רב. במילים אחרות, ברוב המקרים, היעד אינו שווה את המחיר המשולם עבורו. עובדה זו מובילה לכך שאנשים רבים מתייאשים באמצע ונוטשים את החתירה ליעדים מטיפוס B.

על יעד מטיפוס C אנחנו חולמים כל הזמן. אנחנו מאד מאד רוצים אותו, אבל מאחר והוא גדול עלינו במספר מידות, הוא גם מפחיד אותנו, ואין לנו מושג איך להגיע אליו.

אולמן ושטרן מגדירים (בניסוח מקוצר שלי) “יעד ראוי” כיעד, שלא רק כדאי לי להתאמץ בשבילו, אלא אף לשנות משהו באורך חיי עבורו. במילים אחרות, “יעד ראוי” הוא יעד מטיפוס C.


כלומר את הכותרת ניתן לשנות ל-“האם השלום עם הפלסטינאים הוא יעד מטיפוס C”?

לפני שאנחנו עונים על השאלה, בואו ננסה להיזכר מה היה כאן לפני שסאדאת בא לארץ. למי שלא זוכר (או לא נולד), היו כאן מלחמות. עקובות מדם. ביד אחת אחזנו בחרב ונלחמנו על חיינו, וביד השנייה החזקנו ענף של זית וחלמנו על שלום. לא היה עם מי לדבר בצד השני, ונראה היה כי השלום הוא סוג של שאיפה ערטילאית אוטופית שלעולם לא תתממש. יחד עם זאת, לא הפסקנו לרגע לחלום עליו, לשאוף אליו ולרצות בו. מאד. שוררו על השלום שירים ונשאו אליו תפילות.
במילים אחרות, לפני שסאדאת בא לארץ, השלום היה יעד מטיפוס C. מרוחק, מבלי שיש לנו מושג מה לעשות כדי להגיע אליו, ומבלי שאנחנו יודעים מה מחירו – יודעים רק שהמחיר משמעותי. אבל, יעד שרוצים מאד ומוכנים לשלם את מחירו. למרות זאת, ולמרות שלא היה עם מי לדבר בצד השני, המשכנו וחתרנו בנחישות לעבר השלום. כי אם השלום הוא יעד מטיפוס C, אזי אנחנו נעשה הכל כדי להשיגו. אנחנו ניזום ונייצר מצבים שיאפשרו אותו. לא רק ניגרר אחרי הצד השני. וכל זאת, כשאנחנו מוכנים לשלם את המחיר.


ולראיה, כשהשלום התקרב בדמות סאדאת, היה זה בגין (בגין!) ששילם את המחיר עבורו.


לאחר השלום עם מצריים, הפך המושג “שלום” מיעד שחולמים עליו, למשהו שיודעים איך להשיג. ולראיה, השלום עם ירדן הושג בקלות יחסית ובמחיר סביר. יעד מטיפוס A.

ועכשיו נחזור לכותרת ונשאל: איזה סוג יעד הוא השלום עם הפלסטינאים? האם יעד מטיפוס A כי אנחנו כבר “יודעים” לעשות שלום, או יעד מטיפוס C כי מדובר בצעד משמעותי מלווה במחיר כבד?

מצד אחד, מה שנדרש לעשות ידוע. זה לא בשמים. מצד שני, זה לא יתקרב אפילו למשהו פשוט כמו השלום עם ירדן. לשלום עם הפלסטינאים יש מחיר כבד, אבל ידוע. זה בוודאי יהיה מורכב יותר מהשלום עם מצריים, אבל אנחנו מעריכים שאנחנו יודעים מה לעשות.


קראו פעם נוספת את הפסקה האחרונה. כמו מה זה נשמע לכם? נכון, יעד מטיפוס B.


השלום עם הפלסטינאים הוא לא חלום. הוא משהו שאנחנו יודעים שצריך לעשות, ומעריכים שאנחנו גם מסוגלים לעשות. לשלום עם הפלסטינאים יש מחיר. גם הוא ידוע. במילים אחרות: השלום עם הפלסטינאים הוא יעד B קלאסי.


ובתוך כך, השלום עם הפלסטינאים נופל לבור הידוע של יעדים מטיפוס B: אנחנו רוצים אותו, אבל לא מספיק כדי לשלם את המחיר עבורו. או, במילים אחרות: רצינו פעם, אבל מכיוון שלא מדובר ביעד מושך במיוחד לעומת האלטרנטיבה, והמחיר עדיין נשאר כבד, התייאשנו בדרך ואנחנו מוותרים.

חשוב לי להדגיש כי אין בכוונתי לשפוט את מי מהגישות השונות לשלום. אני רק מנתח את השאיפה לשלום מהזוית של הצבת היעדים.

לסיכום, התשובה לשאלה בכותרת היא: לא.
אם יעד ראוי הוא יעד מטיפוס C, והשלום עם הפלסטינאים הוא יעד מטיפוס B, אזי הוא אינו יעד ראוי.

שוב, מבלי לשפוט, המצב המדיני הנוכחי מאשש טענה זאת.

ולסיום אני מעוניין לשאול: אם השלום עם הפלסטינאים אינו יעד ראוי, מה זה אומר עלינו – ישראל – כאומה שוחרת שלום?